שירים חדשים

קדיש

מאשאפ לקדיש מאת אלן גינסברג, נכתב ערב מותו מותו של הגאון מקופרטינו סטיב ג׳ובס.

לסטיב ג׳ובס

מוּזָר כָּעֵת לְגַגֵּל אוֹתְךָ, נֶעֱלַם בְּלִי אַיְיפַּד וְאַיְיפּוֹד, שָׁעָה שֶׁאֲנִי פּוֹסֵעַ בְּמוֹרַד עֵץ הַנְּתִיבִים בַּמֶק בּוּק אֵייר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי, שֶׁעֻצַּב בְּקָלִיפוֹרְנְיָה.

דָּאוּן-טָּאוּן קוּפֶּרְטִינוֹ, לֵיל סְתָו בָּהִיר, וַאֲנִי כְּבָר עֵר יוֹם אוֹ יוֹתֵר עַל הָרֶצֶף, קוֹרֵא בְּקוֹל אֶת הַקַּדִּישׁ שֶׁלְּךָ, מִילְיוֹנֵי טֶקְסְטִים וְטווִיטִים מִתְלַכְּדִים בְּשִׁגָּעוֹן לְאֵינְסוֹף אֲרָעִי שֶׁל מֶלֶל וְקִשּׁוּרִים וְהַצוּקֶרְבֶּרְגִים מְחַכִּים לִבְּלוּז תַּאֲגִידִי מִתּוֹךְ iפָּטִיפוֹן עִוֵּר

הַקֶּצֶב, הַקֶּצֶב—וְזִכְרוֹנְךָ הוּא מְכוֹנַתִי—מֵבִין אֵיךְ אָנוּ—

וְאֵיךְ מָוֶת הוּא קַרְמָה וְקַרְמָה הִיא וִישְנָה וְוִישְנָה הִיא גַּלְגַּל לִבְחֹר בּוֹ מוּזִיקָה, לַשִּׁיר, לִזְכֹּר, נְבוּאָה, עֲלֵה, שַׁחַר, סִיבוּב—בְּתוֹדָעָה מְאִיצָה בְּ-iזְמַן וְ-iחָלָל לִפְעִימַת לֵב, פְּעִימוֹתקֶצֶב שֶׁל בּוּדְהִיסְטִים וְהָאקֶרִים, הַמְּחַפְּשִׂים סִדּוּר זָרִיז—

שׁוּב וָשׁוּב וְעוֹד וָעוֹד זֶה מִסְתּוֹבֵב זֶה מִסְתּוֹבֵב, הַגַּלְגַּל, הַתַּסְרִיט, הַתּוֹרָה— טֵרוּף!— עַבְדוּת!— חֻפְשַׁת מַחֲלָה!— סָמְסָרָה!— הֵם יִתְוַכְּחוּ יָמִים, יְשַׁחְרְרוּ אֶת פִּרְטִי הַיֵּשׁוּת, כְּמוֹ ווֹז לְמָשָׁל, לִבְחִינַת חֲתָךְ שֶׁל הַגְדָּרוֹת!— לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּבָאֶמְצַע בְּתוֹךְ הַקוֹלוֹסֵיאוּמִים, זִירוֹת מָוֶת שֶׁהֵן בִּדּוּר — כָּעֵת נַהָגִים נָדִים רֹאשָׁם רוֹכְנִים אֶל מַפַּת זְכוּכִית בְּסַנְטֵרִים נוֹזְלִיִּים מְעֻבָּדִים מֵרֹאשׁ, מַצְבִּיעִים עַל יְעָדִים לֹא יְדוּעִים שֶׁל עֲרָפֶל צָהֹב, בִּרְכָבִים יְרֻקִּים, יָדִית הִלּוּכִים חַמָּה עַל אַדְנֵי חַלּוֹנוֹת—

נוֹגֵעַ בְּמֵאָה וּמֵאָה נוֹגַעַת בְּמָסַךְ-מַגָּע, נוֹגֵעַ בְּמָסַךְ-מַגָּע שֶׁל הַמֵּאָה וְהַמֵּאָה נוֹגַעַת בְּעַצְמָהּ, אָה! נָגַעְתָּ בָּעַצְמִי שֶׁל הַמֵּאָה כְּאִלּוּ נָגַעְתָּ בְּמָסַךְ-מַגָּע— סוּפֶּרְמַרְקֶט מִתּוֹךְ קָלִיפוֹרְנְיָה, הָה!

כְּנוּפְיַת צְנוֹנִים וְעוֹרְבִים, תְּאֵבֵי אֲרוּחָה קַלָּה לְקֵבָה כְּחֻלָּה, קוֹרְאִים “וּוִידְגֶ’ט”, “וּוִידְגֶ’ט”, כְּאָנָקְסִירִיוּס בּוֹרָאס הָאלוֹפִיליוּס, קַרְפֶּדֶת קָלִיפוֹרְנְיָה—

טְרוּפִים בְּצַעֲדָם, טְרוּפִים בְּטֵרוּפָם, עָרִים, אֶרֶץ, יְהוֹהוֹת, שׁוּם אוּטוֹפְּיוֹת לֹא נִבְנוּ קֹדֶם לָכֵן בַּחוֹף הַמַּעֲרָבִי, הַגּוֹבֵל בַּמִּדְבָּר, עֵמֶק הַמָּוֶת בְּחוֹל צְהַבְהַב וְעַכְסָנִים וְ-iמוֹטוֹת-הִלּוּכִים, שָׁעָה שֶׁהַמּוֹחוֹת הַמַּבְרִיקִים בְּיוֹתֵר שֶׁל תְּקוּפָתְךָ נִשְׁמְדוּ בִּידֵי שְׁוָקִים –

קַח, אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, לֹא קַדִּישׁ אֶלָּא iקַדִּישׁ, iפּוֹאֶמָה, נָנוֹ-שִׁיר, קוֹד טֶקְסְט מִיקְרוֹנִי וִיגוֹן-גִינְסבֵּרְגִי נֶעֱטַף בְּדַף שֶׁאֵינוֹ קַיָּם בְּשׁוּמָקוֹם זוּלַת הַמֶק שֶׁלִּי—

לְעֵת עַתָּה, עֲדַיִן —

בְּנִגּוּד לַדֵּעָה הַמְּקֻבֶּלֶת שׁוּם פְּרָחִים לֹא מְטַהֲרִים שׁוּם נְשָׁמָה אַף פַּעַם, שׁוּם אַטְמוֹסְפֶרָה לֹא יְכוֹלָה “לְהַתְאִים” לְ”דַּעְתְּךָ” “יוֹתֵר טוֹב”, דָּבָר אֵינוֹ קַיָּם אֶלָּא בְּלֵב נִפְסָד— וּמָוֶת, הַמּוּצָר, בִּיוֹתִּקְשֹׁרֶת, מְאַהֵב הוֹמוֹ קוֹמוּנִיסְטִי, תַּאֲגִיד אָפֵל— וְכֻלָּם בַּעֲלֵי מְנָיָה— כָּעֵת אֲנַחְנוּ בֵּרוֹקְלַנְד, טוֹבְעִים בְּמִישׁוֹר בֹּצִי—

סִימָנֵי עָשָׁן מְתַמְלְלִים אֶת הָאֹפֶק, נֶעֱלָמִים בְּאוֹתוֹת תַּקָּלָה. אֲבָל, אֲנִי עוֹד יָכֹל לְאַיֵּת בְּעִבְרִית: קוֹ”ף דָלֶ”ת יוֹ”ד שִׁי”ן. הִנֵּה, נוּחַ. דָאטָה. דָאיאָדְהְוָום. דָאמְאִיַטָה. שַׁנְטִי שַׁנְטִי שַׁנְטִי

שֶׁהוּא סְטִיב—

5 באוקטובר 2011